90 שניות זוז

אפשר לעשות הרבה דברים בתשעים שניות: מקלחת זריזה, לשים קרם לחות ומייק אפ עם הספוגיות המופלאות של מדינה מילאנו, למרוח לק שמתייבש בשישים שניות, לצחצח שיניים או לחמם פסטה במיקרו (חלק ממגוון הפעולות האהובות עלי).

מה אי אפשר לעשות בתשעים שניות? להתלבש בצורה ייצוגית מספיק. בכל זאת, מדובר במפגש שכנים. תאמינו לי לישיבות ועד הבית מגיעים פחות אנשים.

לאחר תכנון מפורט שכלל את כל הבעיות העלולות לצוץ הכנתי רשימה מדוגמת של משימות. אני מנסה ליישם את כולן, כרגע בהצלחה חלקית:

·         בלילה ישנים בלבוש מלא. אומנם יש פיג'מות יפות שמתכתבות היום עם הגלביות הפופולאריות, אבל אם יש הזדמנות להציג לראווה את המלתחה אז כדאי שהשכנים יקנאו. הצעת ההגשה שלי: כל אחד ממכנסי הגומי של הליין "סימפל לייף" של סאקס וסווצ'ר פיקה של המותג הקסום "אמן" שאתן ממש חייבות להכיר

·         את החזיה מניחים בהישג יד. הבנתן למה, נכון?

·         כשנכנסים למקלחת הבגדים חייבים להיות מסודרים על המיטה בקפידה. אף אחד לא ממש יודע איפה האזעקה תתפוס אותו

·         פן (או במקרה שלי דפיוזר) יחכה עד אחרי המלחמה. הרעש שהוא עושה עלול לנטרל את רעש האזעקה.

·         בושם עושה עבודת שכנות נפלאה והתזה שלו אורכת פחות מעשר שניות. תחשבו על הערבוב בין השכנה מקומה 6 שטיגנה שניצלים לבין זו מקומה 5 שהכניסה עוף בשום לתנור. האף שלי לא עמד במעמסה.

·         ואל תשכחו להכניס ליפסטיק לכיס (נסו את זה של איב סן לורן שנמרח כמו גלוס ונשאר כמו ליפסטיק והוא פשוט מהממם). אם יפול באמת טיל וצוותי צילום יגיעו לאזור אתן חייבות להראות מעולה.

תוכניות יש רק בטלויזיה?

אתם יודעים מה אומרים על זה שאנחנו מתכננים תוכניות ולמישהו ביקום יש סקז'ואל אחר לגמרי בשבילנו?

אז זה מה שקרה לי שלשום. "המצב" של התקשורת ומחשבות (בפעם הטריליון) על יחסינו לאן הוביל אותי למסקנה שאפשר להאיט קצת את הקצב  וחצי יום חופש לא יזיק לאף אחד. אז קבעתי פגישת עבודה בבוקר והמשך היום תוכנן כהלכה עם עצמי: חזרה הביתה, מעבר למדי א' (כלומר: מכנסי פיג'מה של גאפ וחולצה משנת 2002), צפייה בסרט שהוקלט מראש ושנצ מפנק במיוחד.

הבעיה היא שבמקום כל התכנונים המהממים האלו מצאתי את עצמי על מיטה בכירורגית ב' בתל השומר. הסיבה: חשד לאפנדיציט או כל מיני חולירות אחרות. התוצאה: הכול בסדר אין מה לדאוג, אבל אין ספק שכמעט יומיים בבית החולים מחדדים היטב את החושים.

אז לכול מי שמתכננת לילה ארוך במיון+אשפוז הנה כמה מהתובנות שסיגלתי לעצמי. או במילים אחרות. יש טיפים בחינם

• השהייה במיון אם יצא לכם לעבור את החוויה המפוקפקת הזו פעם אתם בטח זוכרים שהיא איננה קצרה. לפיכך, בחירת האאוטפיט הנכון הכרחית ביותר- כזה שיהיה נוח, מעט מחמם ולא יומרני מדי כדי שלא יחשבו שאת פלצנית ו"יייבשו אותך" (זו לא המצאה שלי. זה ציטוט מדויק מאחורי הקלעים). הבחירה שלי תוך כדי כאבים אקוטיים בצד ימין היתה מכנסיים של S. WEAR עם גופיית סבא (בדיוק כמו הצעת ההגשה שלהם מקטלוג הקיץ האחרון), חולצת ג'ינס מדליקה וסניקרס מוזהבות לשיפור מצב הרוח.

• רגע לפני שאתם יוצאים מהבית אל תשכחו לקחת מטען לטלפון. חמש שעות המתנה ותעברו על כל מה שקורה בכל העולם, כולל סקירות עדכניות משבוע האופנה במוסקבה. זה השלב שהסוללה שלי קרסה.

• אל תכנעו לתכתיבי האופנה המזוויעים של המחלקה. שמלת החלוק שהם מציעים היא לא וינטג' והיא לא מחמיאה לאף אחד. זה לא סתם שאין שם שום מראה בגודל של כל הגוף. תעשו לעצמכם טובה ותשארו בבגדים שהגעתם איתם.

• כשאומרים לכם שאולי עומדים לכרות לכם את התוספתן תחשבו חיובי. תבדקו מיד בגוגל כמה הוא שוקל, תוסיפו את הצום שאתם נמצאים בו ותגלו שיש סיכוי שתרדו לפחות חצי קילו.

• השיער בבית החולים לא מסתדר טוב. אולי זו השינה על הספסל במיון, אולי זה החשמל הסטטי מצעים. תעשו לעצמכן טובה ותקחו תכשיר שמטפל בשיער ברגע, כמו האלקסיר אולטים של קרסטס.

• תזכרו שחוש הומור ורוגע הם האקססוריס הטובים ביותר. הרופאים (למשל חיה שלא ראתה את הבת שלה שבוע), הסטאז'רים (כמו צבי שהעיר אותי בעדינות לבדיקה בארבע ועשרים בבוקר והרגיש הכי לא נעים) והאחיות (למשל אילנית שהיא סוג של וונדר וומן)  עושים עבודת קודש-ואת זה אומרת מישהי שחיכתה יותר מדי שעות במיון וגם המחלקה. החלטתי לא להתעצבן ופשוט לחשוב חיובי (ועל הדרך להוסיף כמה שעות שינה. זה רק עושה טוב לעור הפנים). זה עבד בסוף. הנה אני בבית. 

תיבת נוח

החום הנוראי והאווירה הכללית  הצליחו להעיק על אווירת יום ההולדת שלי . התוצאה בסיום חשבון הנפש: פריטים נוחים אך מלאים בשיק יכולים להקל, אפילו במעט

פעמיים בשנה, בתזמון די קבוע, אני מוצאת את עצמי פותחת את פנקס החשבונות העבה שלי ובודקת מה נשתנה. יום ההולדת שלי שחל לפני שבועיים הוא אחת מהתחנות האלה, ואיך לאמר זאת בקלילות?  השנה החשבון הזה לא היה פשוט. בכלל.  

אחרי מחשבות והתעסקויות וחפירות ואפילו כמה דמעות (אני בת, יש לי הנחה בנידון) הבנתי  שהשנה, לפי הז'רגון הפסיכולוגי, יצאתי מאזור הנוחות שלי ואני מזיעה הרבה יותר בשביל כל דבר, מה שאומר שהמצב בהחלט חם אבל ממש לא מגניב.

בקיצור, כמו שהבנתם יום ההולדת שלי לא היה מלא בסוכריות קופצות כמו שאני אוהבת (תזכורת לעצמי 1: לקנות היום שקית אחת לפחות להיזכר בטעם) אלה יותר בתובנות תקועות כמו שאני ממש לא אוהבת (תזכורת לעצמי 2: לחשוב הרבה פחות, או במילים אחרות לנצל את עודף הטוטסטורון בגוף שלי לכיוונים האלה). ומה אני עומדת לעשות עם עודף הכבדות הזאת? האמת שאין לי ממש מושג (עדכונים בהמשך). בינתיים אני מנסה לצוף. וירטואלית. כי אני שונאת חול של ים והכלור בבריכה ממש לא עושה טוב לשיער.

וכדי לסיים בנימה אופטימית לפחות, נזכרתי בשירלי, החנונית הכי מדליקה באזור (מי שלא רואה היפה והחנון העונה מפסיד!!) שסיפרה בפרק המייק אובר שהיא לובשת רק מה שנוח לה. ממושבי המאוד נוח על הספה רציתי לצעוק לה שאפשר להתלבש בנוח גם בסטייל. אני לפחות יודעת שאם יוצאים מאזור הנוחות צריך לעשות את זה כמו שצריך:

אלו כפכפי הנוחות שלי. הם של המותג הצעיר של בירקנשטוק, פפיליו. את שלי רכשתי באיטליה, שם המחיר נמוך משמעותית מהארץ (כ-240 שקל לזוג), אבל גיליתי שבסניף של בטר פרייס בארנה בהרצליה  לפעמים יש מציאות בתחום. 

גומיה לשיער . כזו שכייף גם להניח על היד, ממש כמו צמיד (את זו במקרה הבאתי מסין אז אל תנסו לחפש בחנויות..)

שמלה שעושה חשק להיכנס אליה.  עם גזרה שמחבקת גם כשהבטן נפוחה..זו במקרה של מותג מקסים שנקרא family affairs, השייך לאם ובת-הראשונה מתגוררת בשבדיה והשניה בניו יורק.

חזיה. איך לאמר זאת במילים עדינות..אחרי לידה רצוי לחדש את המלאי, כי אחת איכותית ונוחה היא כמו ניתוח פלסטי לפחות מבחינה ויזואלית. לכבוד יום ההולדת התחדשתי בשתיים - האחת יקרה ממש (מעל 700 שקל) וסופר איכותית (מרימה, נוחה, אוחזת כמו שצריך ולא פחות חשוב סקסית) של מותג הנקרא מארי ג'ו ונמכר ברשת ג'ק קובה (זו שבתמונה עם הדוגמנית ותאמינו לי החזה שלכן יראה בדיוק ככה. באחריות!) והשניה של פמינה , במחיר השפוי של 249 שקלים, הנסגרת מקדימה עם מגנט-פטנט גאוני לטעמי, שיש לה ריפוד קליל ובד שלא מזיעים בו ויש לה גב היסטרי לכל הדעות. 

שוב היא כאן

מחשבות עמוקות ונשמות טובות החזירו אותי למקום שאני צריכה להיות בו באמת. כאן

בשבועות האחרונים היקום כבר אותת לי ואם להיות קצת יותר מדויקת אז אפשר לאמר שהוא שלח אלי שבעה פרוז'קטורים של "גיל טייכמן". לפחות. כל כך הרבה סימנים קיבלתי שאני חייבת לעדכן את הבלוג, וכיוון שאני לא נוהגת להסתבך עם היקום, אז פשוט התיישבתי. וחזרתי לכתוב.

כשהפרנסה שלך היא גם התחביב שלך זה פלוס ענק . פעם קראתי מחקר שרק חמישה אחוז מהאנשים בעולם עושים את מה שהם אוהבים באמת והרגשתי ממש מיוחדת. כמה דקות אחר כך, כשהתאפסתי והמשכתי לקרוא הבנתי שהמחקר מוכיח את מה שאני כבר יודעת מזמן. שהחוכמה היא להתפרנס גם ממה שאוהבים, ואת זה הרבה פחות אחוזים מצליחים להשיג. ואם נחזור לעניינינו, כלומר לשיחה עלי ועל למה לא כתבתי לבלוג כמה חודשים, הסיבה הפשוטה היא שנשאבתי לתוך החלק הזה שנקרא "לשווק את עצמי": הכנתי פריזנטציות, הגשתי הצעות מחיר, יזמתי פגישות עבודה-הכל כדי לא להרגיש את מה שרואה החשבון שלי סיכם במילה אחת לפני שבועיים. "מיתון".

ולתוך המשוואה הזו צריך להכניס את העובדה הקטנה הזו שאני גם אמא. שהיום נגמר עוד לפני שהספקתי להתעדכן במגזין של COS או במה חדש בבלוג של לנקום. מהרגע שהפכתי לאמא יעילות הפכה לשם השני שלי (תמיד חלמתי על אחד מוצלח במיוחד..) ותקצוב הזמן הוא חלקת נדל"ן לוהטת -כל המרבה במחיר מקבל נתח גדול יותר. ואיכשהוא, הדברים הקטנים,  הגומי יין של הנפש שלי, הולכים לאיבוד בתוך הרשימה של "מה עלי לעשות היום", ואפילו אני הספקתי כבר לשכוח שיש רגעים שפשוט אין להם מחיר. הנה כמה מהם בסדר עולה:

כשאת קונה לעצמך פריט שחשבת עליו כמה חודשים

כשהמוכרת במוזיאון מספרת לך שהקעקוע שלה נמצא גם על החברה הכי טובה שלה, וזה בעצם משפט שמספר על החברות ביניהן

כשאת מטיילת על ה-HIGH LINE בניו יורק

כשאנשים שאת אוהבת מספרים לך שהם מצאו את אהבת חייהם (מזל טוב נ')

 כשהבת שלך מחליטה להוציא את הבובות מהמיטה שלהן  ולהתיישב במקומן. בינינו-היא הבובה המנצחת

חזרתי פתאום. הנה אני בבית

נתתי לעצמי איזה דקה או שתיים לנשום. יותר נכון שבוע, אבל מי סופר. הג'ט לג הפעם הצליח להכריע אותי וכתוספת לכך גם ו' שאחת לשבועיים מארגן את הבית טיפ טופ, בדיוק חטף שפעת קשה והותיר אותי לא רק עם שלוש מזוודות לפרק אלא גם עם תלתלי אבק מצטברים שנעמי מאוד אוהבת לאסוף בזמן הזחילה. (עד כאן החלק הדוחה של הפוסט).

במזוודה הקטנה שמתי את הקוסמטיקה שלי...

ונעבור לשלב התשובות הזהות פלאס המסקנות:

·         היה מהממממם. נחנו (טוב בעיקר אני. ע' עבד חלק גדול מהזמן), אכלנו טוב, קראנו ספרים (טוב בעיקר אני. ע' קרא קורות חיים של מועמדים) ועשיתי הרבה שופינג.

·         טיפ לחיים-תזמינו מראש מזוודה נוספת. אין דרך לחזור רק עם שתי מזוודות מסין. גם אם נורא מתאפקים.

·         געגועים לנעמי היו, אבל לא ברמות בלתי נסבלות ובעיקר אחרי היום הרביעי (אגב, את זה צפתה מראש צ' ועל כך שאפו). אין ספק שהסקייפ וחוסר היכולת שלה לסחוט מאיתנו מדי יום מתנה בשווי מאה דולר תרמו לנושא.

·         היה כייף להיות רק שנינו ביחד. זה דלק איכותי במיוחד.

·         מצד שני-זו הפעם הראשונה שלא התבאסנו לחזור מחופשה. נעמי היא בהחלט פיתוי לא רע.

·         מצד שלישי-אנחנו כבר מתכננים את החופשה הזוגית הבאה. השמרטפיות כל כך נהנו אז מי אנחנו שנקלקל להן את השמחה.

ולקינוח (כי אי אפשר בלי) כמה הגיגים על יופי בהשראת הנשים הסיניות עליהן התבוננתי במשך שמונה ימים:

·         הסוד לגוף חטוב- אל תתאמצו. זה לא קשור באוכל או בחילוף חומרים משובח. הן פשוט מסרבות לנהוג (ובצדק!!) בתוך הג'ונגל שמתרחש בכבישים. במקום זה הן הולכות ברגל. כמה פשוט, כמה נוח.

·         הסוד לעור פנים חלק (1)- הנשים הסיניות לא יוותרו על שנת יופי בצהריים. בשום מצב. הנה ההוכחה ..

·         הסוד לעור פנים חלק (2)- תה. ירוק או עם פירות. קפה זה לא מונח שקיים בלקסיקון שלהן-וטוב שכך כי הם ממש גרועים בלהכין אותו..

כן בלי בתי

שלום, אני נוסעת.

או ליתר דיוק-ע' נוסע לעבוד, אני מצטרפת אליו ובסיום אנחנו נוסעים לסופשבוע. ולשאלה הבלתי נמנעת אני מצרפת את התשובה האוטומטית: נעמי נשארת בארץ. שלומה נהדר, תודה, ויש לה סבתא ודודה ששמחות לבלות איתה שמונה ימים. אז בבקשה אל תרימו גבות, זה סתם עושה קמטים.

ניסיתי לעשות לעצמי רשימה שאוכל לפרסם אותה ברבים. כזו שתסביר על השלבים, המחשבות והדיונים (ואולי גם תיתן השראה..) שהובילו להחלטה הזו שגוררת את כל התגובות האפשריות, החל מ"סחתיין עליך", דרך "יו איך תתגעגעי אליה" ועד "את משוגעת?". הנה הממצאים הקשים:

1.       ע' היה אמור לנסוע לבלגרד. האמת קור איימים שם.

2.      הנסיעה נדחתה.

3.      במקום זה ביקשו שיסע לגייס עובדים ביעד אקזוטי. שם הרבה יותר חם.

4.      הוא שאל אותי מתי הכי נוח שהוא יטוס.

5.      אמרתי לו שבבגרות בלשון קיבלתי כנראה יותר ממנו, כי הוא התכוון "מתי הכי נוח שאנחנו נטוס".

6.      ע' נחנק לרגע והזכיר לי שמדובר בנסיעה ארוכה.

7.      הבנתי שהוא צודק אז סיכמנו שהוא יטוס לבד. אחרי דקה הנושא נפתח שוב לדיון ואני ניסיתי לחשוב מחוץ לקופסה.

8.      ציינתי שאני יכולה להצטרף אליו יומיים מאוחר יותר.

9.      את החיוך שנמרח על פניו היה קשה להסתיר. שוב הוא הבין שהוא עשה את עסקת חייו כשהתחתן איתי.

10.  כיוון שנעמי עדיין לא יודעת לעשות בייביסיטר לעצמה, בדקנו אם נוכל לקבל עזרה. קבלנו תשובה חיובית.

11.  אחרי שבוע בדקנו אם אפשר להגדיל בשקל תשעים את מכסת הלילות. כי אם כבר נוסעים, אז בואו נעשה את זה כמו שצריך . נעמי ממילא תלך לפסיכולוגית, אז מה זה עוד יומיים במירוץ הגדול של החיים?

ולכבוד שבת, ובעיקר לכבוד הנסיעה שלי, שיר ממש לא קשור אבל שמצליח לעשות לי את זה כל פעם מחדש

רגע פרטי

אפתח בוידוי. במקצוע שלי אפשר לדבר עם קולגה שנים ומעולם לא להתראות. לרוב מדובר באנשי יחסי ציבור ששולחים הצעות יום יומיות, מזמינים אותך להתחכך בהשקות או סתם רוצים לדרוש בשלומך. כלומר לא סתם. אבל זה כבר נושא אחר לדיון.

בקיצור לפני שבועיים הזדמן לי להגיע לפריזנטציית קולקציית הקיץ של חברת H&M. ולמה הזדמן לי? כי אני ממעטת ללכת להשקות ומנסה לתעדף אותן עד כמה שאפשר. כשאת הופכת לאמא ובשעה 16:00 את צריכה להתארגן לתזוזה לכיוון המטפלת, חזרה בשעה 12:00 מפריזנטציה שמשאירה בדיוק ארבע שעות ברוטו לעבודה היא סוג של מחדל. בכל מקרה, באותה פרזנטציה פגשתי את אשת יחסי הציבור של המותג עמה לא התראתי מעולם וראיתי על על פניה את ההלם. כששאלתי אותה מה קרה היא סיפרה לי שהיא דמיינה אותי אחרת לגמרי: שהשיער שלי ארוך וחלק , שאני די שמנה ושאני לא כל כך מטופחת.

                              אז ככה נראית אמא עובדת היום? 

"את אמא, ואף פעם אין לך זמן אז ברור שזו התדמית שהיתה לי", היא אמרה קצת מתנצלת, ואני התפוצצתי מצחוק. הייתי כל כך מבסוטית שמציאות מבחינתה אני תמר משודרגת ובעיקר שמחתי שהיא חושבת שאני לא שמנה. כי בראש שלי אני די שמנה, כמו שהייתי פעם, וכשאני מסתכלת בראי (וזה לא קורה הרבה פעמים במהלך היום) לא פעם אני מכפילה את הבטן שלי פי שבע ואת המותניים פי שבע מאות. בסיום המפגש עשיתי יחסי ציבור לא רעים לבלוג. הזמנתי אותה להיכנס אליו וקיוויתי בקול רם שאולי אחרי זה היא טיפה תשנה את דעתה הויזואלית על אימהות. נשמה טהורה שכמותי.  

ואפרופו אימהות מטופחות. לפני מספר חודשים פגשתי לצורך ראיון את אנג'לה לינדוול, אחת מהדוגמניות ההורסות שקיימות, שוחרת סביבה גדולה ומנחת "פרוייקט מסלול אולסטארס" בטלויזיה האמריקאית. הבחורה, שצעירה ממני בשלוש שנים ומגדלת שני ילדים אי שם בערבות לוס אנג'לס הסבירה לי את החוק הפשוט שכל אמא צריכה לאמץ כדי לטפח את עצמה ובעיקר את הנפש שלה: לא לפחד לפזר מטלות ולהנות מכמה שעות חופש לעצמך בלבד לפחות פעמיים בשבוע. ועל זה אני אומרת-אמן!

ואחת קטנה לפני סיום- קולקציית האביב של H&M  לא רעה בכלל. מצאתי כמה פריטים שנפשי די חושקת בהם כמו גטקעס מקולקציית דיויד בקהאם ושני זוגות נעליים מרטיטי לב. וזה עוד לפני שעמדתי בתור כאחת האדם לקולקציית הקפסולה של מארני, אחד מהמותגים האהובים עלי ביקום.

אז אם אתן לוקחות לעצמכן שעתיים של חופש השבוע, הנה כמה מהדברים שכדאי לכן לעשות:

להריח את הבושם החדש PURE DKNY , שאנג'לה היא הפרזנטורית שלו וחלק מהכנסותיו הן תרומה למען איכות הסביבה

להוציא 30 שקל ולרוץ להתקלח עם אחד מספוגי הרחצה של Body Shop שבמגע עם מים מוציאים סבון בניחוח הורס מתוכם. פינוק אמיתי

לשטוף את העיניים בחנות של H&M הקרובה לביתכן. בטח תמצאו שם משהו כתום שעושה שמח

להקשיב לשיר הזה ולמלמל לעצמכן  "אין. אין כמו סינדי לאופר"

הופ, הופ, טרללה

הופ הופ טרללה, נעמי גדלה בשנה. כלומר זו השנה שהיתה לה בסך הכל לגדול (למרות שלדעתי אפשר גם להוסיף  את תשעת החודשים בהם היא קיבלה מנוי חינם לבריכת תמר).

לפני כמה שבועות עשינו הליכה בפארק הירקון וראינו מרחוק איזה מיני ג'ימבורי עם מלא מתנפחים ומערכת שמע ומיליון ילדים שרצים מסביב. לפי הגודל האקסטרה סמול שלהם הם לא נראו לי בני יותר משלוש או ארבע, אבל ההפקה שהיתה שם יכולה לקבל לפחות חצי וי מניקול ראידמן. כן, ימי ההולדת, כולם כבר יודעים, הפכו לפרומו אחד ארוך לפני הבתמצווש , כשלא מעט הורים נופלים לפח הזה ומנסים להמציא את הגלגל תמורת למעלה מאלף שקלים.

אבל נעמי כאמור רק בת שנה והמרחק עד לאזורים האלו נראה לי באמת כמו המירוץ למיליון כרגע. בינתיים אני מתאמנת בלאפות לה עוגה לכבוד החגיגות (מחר, למי שמתעניין) שעורכת לה המטפלת כרמלה האחת והיחידה.



ככה למשל העוגה שלי לא תראה



בכלל, אם תשאלו אותי, אני חושבת שלכבוד יום ההולדת של נעמי מי שצריכה לקבל מתנות זו לגמרי אני. להלן הסיבות המוצדקות לגמרי:

1. אני סחבתי אותה תשעה חודשים ואחר כך נלחמתי קרוב לשנה במשקל העודף
2. אני סבלתי חמש שעות של צירים כתוצאה מהזריקה הבלתי נסבלת הזו שאני מכנה אותה פיצוצים
3. אני סבלתי מנשירת שיער, מדימומים, מכאבי תפרים וכמובן ממצבי רוח מטורפים

לפיכך, הנה רשימת המתנות המעודכנת:

עגילי לב של טיפאניס. כי הם פשוט מקסימים

מזוודה חדשה שבתוכה יחכה לי כרטיס טיסה

מטריה מעוצבת. כדי שהגשם לא יבאס אותי

נרתיק חדש לכרטיסי הביקור שלי, כמו זה ממהדורת הולנטיין של לואי ויטון

זר של נוריות שתמיד משמח אותי

ובכל זאת, כי גם לנעמי מגיע יחס..השיר שעושה לי מצב רוח בזכותה