Yummy Mummy

מי אני?

למה דווקא אני?

כשילדתי את נעמי גיליתי שהזמן שהיה נחלתי הבלעדית צריך להתחלק אומנם עם פעוטה אחת, אבל עם כל הדרישות שלה, משהו באזור ה-749 ביום. כל הדברים שפעם היו "בקלי קלותה" התחילו קצת לצלוע. תור למספרה נדחה ונדחה (התירוץ: הספר בתל אביב וממש אין לי זמן לכל האופרציה), הגבות והציפורניים שלי צעקו "גוועלט" (התירוץ: אני מנסה לקבוע אבל היומן שלי ושל הקוסמטיקאית לא מסתנכרן) והבגדים גם הם לא נראו עלי משהו (התירוץ: אני מנסה להוריד במשקל אז למה לטרוח עכשיו). ואם הצליל הזה נשמע לכן מוכר, זה לא סתם. גם לי הוא הזכיר מנגינות עבר. חברות שלי, ששולחות עכשיו כבר ילדים לכיתה א', שיתפו אותי במצוקה הזו במשך שנים והמשיכו לקטר על זה שהן נראות כמו סמרטוט, וזה באמת במקרה הטוב.
בין אם מדובר בתירוצים או סיבות אמיתיות לגמרי, הבנתי אחרי הלידה שלנשים יש נטייה לוותר לעצמן, במיוחד בכל מה שקשור למראה החיצוני, ואני ממש לא רציתי להיות אחת כזו-שמקטרת, ולא עושה. אז אספתי את עצמי, קבעתי את כל התורים הנדרשים (יש לילדה גם אבא, זוכרים?) וקניתי כמה בגדים יפים, כדי שאני ארגיש טוב, עד שכל הקילוגרמים העודפים יתפנו. וזה עובד יופי. כי כשאני נראית טוב, אני מרגישה טוב, וכשאני מרגישה טוב אני אשה יותר טובה ואמא יותר טובה. זו פשוט עובדה. וכיוון שעם עובדות לא מתווכחים, חשבתי שהכי נחמד יהיה להעביר את כל המחשבות האלה הלאה, לשתף אתכם בכל מה שקשור לאמהות, ליופי, לאופנה ולטיפוח (גם של הקטנטנה) ולקוות שטיפה מאבק הצלליות הזה ידבק גם בכן. ואם לא לפחות תשטפו את העיניים בתמונות יפות, זה גם משהו, לא?

Yummy Mummy

יום שני, 16 ביולי 2012

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

קוראים