הופ, הופ, טרללה

הופ הופ טרללה, נעמי גדלה בשנה. כלומר זו השנה שהיתה לה בסך הכל לגדול (למרות שלדעתי אפשר גם להוסיף  את תשעת החודשים בהם היא קיבלה מנוי חינם לבריכת תמר).

לפני כמה שבועות עשינו הליכה בפארק הירקון וראינו מרחוק איזה מיני ג'ימבורי עם מלא מתנפחים ומערכת שמע ומיליון ילדים שרצים מסביב. לפי הגודל האקסטרה סמול שלהם הם לא נראו לי בני יותר משלוש או ארבע, אבל ההפקה שהיתה שם יכולה לקבל לפחות חצי וי מניקול ראידמן. כן, ימי ההולדת, כולם כבר יודעים, הפכו לפרומו אחד ארוך לפני הבתמצווש , כשלא מעט הורים נופלים לפח הזה ומנסים להמציא את הגלגל תמורת למעלה מאלף שקלים.

אבל נעמי כאמור רק בת שנה והמרחק עד לאזורים האלו נראה לי באמת כמו המירוץ למיליון כרגע. בינתיים אני מתאמנת בלאפות לה עוגה לכבוד החגיגות (מחר, למי שמתעניין) שעורכת לה המטפלת כרמלה האחת והיחידה.



ככה למשל העוגה שלי לא תראה



בכלל, אם תשאלו אותי, אני חושבת שלכבוד יום ההולדת של נעמי מי שצריכה לקבל מתנות זו לגמרי אני. להלן הסיבות המוצדקות לגמרי:

1. אני סחבתי אותה תשעה חודשים ואחר כך נלחמתי קרוב לשנה במשקל העודף
2. אני סבלתי חמש שעות של צירים כתוצאה מהזריקה הבלתי נסבלת הזו שאני מכנה אותה פיצוצים
3. אני סבלתי מנשירת שיער, מדימומים, מכאבי תפרים וכמובן ממצבי רוח מטורפים

לפיכך, הנה רשימת המתנות המעודכנת:

עגילי לב של טיפאניס. כי הם פשוט מקסימים

מזוודה חדשה שבתוכה יחכה לי כרטיס טיסה

מטריה מעוצבת. כדי שהגשם לא יבאס אותי

נרתיק חדש לכרטיסי הביקור שלי, כמו זה ממהדורת הולנטיין של לואי ויטון

זר של נוריות שתמיד משמח אותי

ובכל זאת, כי גם לנעמי מגיע יחס..השיר שעושה לי מצב רוח בזכותה

קניות או לא להיות

"נו, אתם מכירים את הקטע הזה שאתם רואים מישהו חמוד וישר הלב שלכם נהיה כמו חמאה לוהטת שנוזלת על טוסט חם? אז ככה אני מרגישה שאני נכנסת לחנות. רק שזה טוב יותר"

                                                                                    (וידוייה של שופוהוליק)

הפעם הראשונה שנפגשתי עם הספר "וידוייה של שופוהליק", היתה ב-2003, אז קיבלתי אותו במתנה ליום ההולדת שלי מא' חברתי שהצליחה לקלוע בול. הספר (ואחר כך גם הסרט), אומנם קצת מקצין את ההתמכרות לשופינג, אבל באופן כללי הוא מצייר את התמונה בדיוק כפי שהיא. כלומר את התמונה שלי.

כן, קוראים לי תמר ואני מאוד מאוד מאוד אוהבת קניות. שימו לב שאני נזהרת מלהשתמש במילה מכורה, ולו רק בגלל שנראה לי שאני חולה שמשתקמת, או כך אני מעדיפה לקוות. מדי חודש אני מנסה לקבוע לעצמי (ביחד עם ע' המתמטיקאי הדגול) את גבולות הקניה שלי מבחינה כספית ולהגדיר, לפחות בראש, את מה שאני באמת צריכה. אבל האמת, כמו שאמרה לי אותה א' היום בהקשר של משהו אחר לגמרי, "אין משהו שאני באמת צריכה". אני קונה כי אני רוצה. כי זה נראה לי יפה, כי בא לי להתחדש, כי המבצע באמת מעולה או כי בא לי לפצות את עצמי על תקופה ממש לא טובה.

ואז (רגע של שקט ומוסיקה חרישית באוויר)- הגיעה נעמי. והתחלנו לקנות גם לה. אני משתמשת בביטוי התחלנו כי באופן מפתיע גם ע' התגלה כממלא שקיות לא קטן. "זה ממש שווה לקנות לה. תראי איזו שקית ארגנתי ב-200 שקל" (ציטוט אמיתי שלו. לא נגעתי). גם הוא מודה שקניות זה כייף ושזה עושה נעים בחדר השמאלי.

דוגמא קטנה לחלק מהפריטים שע' מילא בשקית

בתחילת העונה הזו סידרתי את הארון. הכנתי שקיות לחברות ולתרומות ואיכשהו הארון עדיין לא התרוקן כמו שציפיתי. החלטתי שלקראת אמצע העונה, איפה שהוא בחודש הקרוב, אני אעשה בדיקה נוספת ואפרד מעוד בגדים. הסיבה המוצהרת: כדי שאני באמת אשתמש בבגדים שאני אוהבת ולא אגלה בסוף העונה ששכחתי מכמה פריטים. הסיבה האמיתית: כדי שאוכל לקנות את כל הפריטים מהרשימה שהכנתי:

ג'קט שחור או אפור כהה שמסתיים בדיוק בקו המותן. זה באמת בסיסי

ג'קט של COS. בחלומות שלי אני יוצאת משם עם מזוודה

נעלי עקב היסטריות ליצירת רושם מיידי



נעליים של הרמס. הנשימה שלי נעתקה לחמש שניות לפחות



מכנסיים עם טוויסט. לסאקס יש תמיד משהו להציע



האמת, גם החולצה לא רעה בכלל



קרדיגן נוצץ



מהדורת מוגבלת של J CREW . כל מילה מיותרת



משהו אחד לפחות מהאתר http://www.net-a-porter.com/ כי לחווית הקנייה ברשת יש התרגשות משלה, במיוחד עכשיו שאנשי המכס התנחמדו ומאפשרים להזמין פריטים עד 1200 שקלים



חצאית בירוק מושלם של ג'יל סנדר



שרשרת של מלכה. או מינימום נסיכה. כי כתרים בינתיים יש לי רק על השיניים..

ולסיום, איך לא, סצנת הפתיחה שפשוט עושה חשק לראות שוב..