"אני בעצם שתי נשים. אחת רוצה את כל השמחה, התשוקה וההרפתקאות שהחיים יכולים לתת לי.
האחרת רוצה להיות שפחה לשגרה, לחיי משפחה, לדברים שניתן לתכנן ולהשיג.
אני עקרת בית וזונה, שתינו חיות באותו גוף ונלחמות אחת בשניה"
(פאולו קואלו, "11 דקות")
אפתח בבשורה מרעישה. גם לי יש רגשי אשמה. אני חושבת שהשבוע ממש הרגשתי אותם.
מישהי אמרה לי היום בטלפון שרגשי האשמה טבועים בנו, הנשים. אני פשוט חושבת שזה עוד משהו שהאמהות שלנו הורישו לנו, יחד עם ירכיים עבות, שיערות לבנות וקמטים שמגיעים בלי שום הכנה מוקדמת בגיל שלושים.
בינינו, אני לא חושבת שרגשי האשמה הכרחיים. אם נחזור לשיחות השחוקות על התרבות המתקדמת ואיפה אנחנו לעומת ההורים שלנו הרי נגיע למסקנה המתבקשת. האמהות של היום שונה, וכדי להתקדם בעבודה/ להרוויח עוד כמה גרושים/ להספיק ללכת למספרה (כן, גם זה בסדר) לא פעם אני מעבירה את שרביט האחריות למשך כמה שעות למישהו אחר וממשיכה את החיים, כרגיל. ולא רק. לפעמים גם בא לי להיות מרוכזת בעצמי ולהפעיל את המקש שמורה על "רחמים עצמיים". להתפלש בתוך הכלום ולהיות פשוט מתוסכלת. כי לא טוב לי בעבודה, כי אני נלחמת בגזרה וכי נמאס לי להיות נחמדה. באופן מפתיע גם אז רגשות האשמה פועלים. איך אני מעיזה לחשוב את כל זה שבבית מחכים לי החיים האמיתיים.
 |
| ככה נראים החיים האמיתיים שלי. וכן. היא הורסת במיוחד |
לא סתם אומרים שרגשי אשמה אוכלים אותנו מבפנים. אצלי איכשהו הכול מתחיל ומסתיים באוכל (בדרך רצוי שאתקל במסקרה צבעונית, מסיכת לחות טובה וגיפט קארד לזארה) כך שבכל רגע נתון שרגש אשמה מבצבץ אני יודעת שהקלוריה המיותרת בדרך. הצד ההגיוני של המוח כמובן שמתחיל במונולוג על איך לא כדאי לי, וכמה שהעלייה במשקל תבאס אותי ואילו הצד הרגשי פשוט פותח את הדלת של המקרר ואומר לי "תרבחי ותסעדי".
לצערי, אין לי נוסחה מדוייקת שמצליחה לאזן בין רגשות האשמה לרצון הבלי נשלט לאכילה. אבל מה שכן אני יכולה לחלוק ממרומי עשרים ושלוש השנים בהן אני בדיאטה, שגם זה בדיוק כמו רגשות האשמה, עובר. ואם זה לא מספיק אז כדאי לפחות לשנן את מה שמנתח פלסטי נחשב אמר לי פעם. "דקה בפה-שנה בתחת".
ואם כבר עסקנו בשני איברי הגוף החשובים הללו, הנה כמה פריטים שעוזרים לי להתייחס אליהם בכבוד:
תחתונים מנומרים של ויקטוריה סיקרט. שם מגרת הלבשה תחתונה איננה שלמה בלעדיהם
זוג מכנסיים אחד של המותג הנהדר "Not Your Dauther Jeans" שמצליח גם להרים את הישבן וגם להשיל שלושה קילו ברכיסה
בליסטקס ליובש ההסטרי שיש לי בשפתיים, רצוי עם טיפה גוון
תכשיר למילוי הקמטוטים שליד השפתיים של איב סן לורן. כי זריקות מילוי פשוט מפחידות אותי
cvfvvvvv
השבמחק