לא' יש כושר שכנוע מצוין ולכן מצאתי את עצמי לפני יומיים מבקרת בגינה השכונתית שלה. אחרי שעה שבה הספקתי לנדנד את נעמי בנדנדה (פעמיים), להאכיל אותה במבצע האחרון של הסופר פארם (1+1 על הגרברים) ולעשות עם העגלה סיבוב דאווין רשמתי לעצמי מספר מסקנות :
1. בגינה, כמו בחיים, כל מי שיש לה פור עליך (ובמקרה שלנו שהתינוק שלה גדול משלך באיזו דקה ורבע) תנסה לתת לך עצות.
2. אם תהיי אסרטיבית ותבהירי שאת מכבדת את העצות אבל זורמת עם הילדה שלך, העצות יהפכו להשוואות. בניגוד לעולם המבוגרים את ההשוואות האלו יעשו מול הילדה ולא מאחורי גבה.
3. החוקים שחלים על עולם האופנה מתבטלים בשעות אחר הצהריים. הדוגמא הבולטת, תרתי משמע, הוא הג'ינס בגזרה הנמוכה שכבר פג מהעולם. בגינה לעומת זאת נראה שהוא להיט היסטרי. עכשיו תנסו לדמיין את הסיטואציה שבה אמא מתכופפת לנגב לילד שלה את הפה עם ג'ינס כזה.
4. באופן תמוה נשים שמלבישות את הילדות שלהן בקולקצייה האחרונה של "זארה קידס" לא מסוגלות לפרגן גם לעצמן משהו מהמחלקה ליד.
5. אל תנסי להתחרות עם אוטו גלידה. אין לך סיכוי.
 |
| עם מגלשה כזו, אולי אחזור לגינה |
בדרך חזרה הביתה, חתמתי עם עצמי חוזה. מעכשיו, בכל שבוע, אני אבדוק את "הדברים הכייפים" שאני עושה בשביל נעמי ואת אלו שאני עושה עבור עצמי ובדרך גם אנסה לאזן בין השניים. וכיוון שהגינה מבחינת הקטנה היתה אחד משיאי השבוע איזנתי מיד את הרשימה וקבעתי תור לסידור גבות (אצל עדי המהממת בעלת ידי הזהב מסטודיו "ביוטי עדי") –כי גם לי מגיע להנות (אצל פולניות גם סבל הוא סוג של הנאה, אל תשכחו).
ובנימה אופטימית זו, ד"ש עם שיר לסוף השבוע החורפי
