הייתם קוראים לילדה שלכם אמנונה?
אז זהו. אני חייבת לצאת מהארון. כי אמא שלי באמת חשבה לקרוא לי ככה.
אפילו לשניה. מזל שאחותי , שכבר בגיל שמונה נצנצו בה סימני יצירתיות, חשבה שאמא
שלי סטתה מדרך הישר ונתנה לה אופציה חלופית נהדרת-תמר.
הרעיון לשם אגב, לא נפל מהשמיים. וברור שהוא קשור ליום הזה. לדוד שלי,
שנפל במלחמת יום הכיפורים קראו אמנון, והגיון הבריא אמר שכנראה אחרי שתי בנות
ההורים שלי יזכו בבן ויקראו לו אמנון. את הבת שנולדה לא השליכו ליאור אבל הסכימו
שאפשר לקרוא לה אמנונה. כדי לזכור ולא לשכוח.
מן הסתם שמאבדים שני אחים לא שוכחים. כי על אף שקראו לי תמר, שזה ממש
ליד אמנון, אמא שלי לא שכחה. אני הייתי התזכורת החיה שלה אליו ואת המשקל העודף של
משמעות השם שלי אני סוחבת כל יום. את אחיה הראשון זאב היא איבדה כמה שנים קודם לכן
במלחמת ששת הימים ובן דודי שנקרא על שמו, נהרג גם הוא בצבא. איזה עולם מקסים הא?
בקיצור מה שרציתי להגיד בעצם שאם חשבתם לרגע לקרוא לילד שלכם על שם
מישהו שמת אל תעשו את זה. ושלא תבינו אותי לא נכון. אני מאוהבת בשם שלי. הוא נהדר
ובסיכומו של דבר אני נהנית ממנו כל יום. אבל אם אתם יכולים תתרכזו באלה שחיים .יש
כל כך הרבה שמות יפים . ותנסו להיות אופטימיים. ככה על הדרך. זה לא מזיק.
