אתם יודעים מה אומרים על זה שאנחנו
מתכננים תוכניות ולמישהו ביקום יש סקז'ואל אחר לגמרי בשבילנו?
אז זה מה שקרה לי שלשום. "המצב"
של התקשורת ומחשבות (בפעם הטריליון) על יחסינו לאן הוביל אותי למסקנה שאפשר להאיט
קצת את הקצב וחצי יום חופש לא יזיק לאף
אחד. אז קבעתי פגישת עבודה בבוקר והמשך היום תוכנן כהלכה עם עצמי: חזרה הביתה,
מעבר למדי א' (כלומר: מכנסי פיג'מה של גאפ וחולצה משנת 2002), צפייה בסרט שהוקלט
מראש ושנצ מפנק במיוחד.
הבעיה היא שבמקום כל התכנונים המהממים
האלו מצאתי את עצמי על מיטה בכירורגית ב' בתל השומר. הסיבה: חשד לאפנדיציט או כל
מיני חולירות אחרות. התוצאה: הכול בסדר אין מה לדאוג, אבל אין ספק שכמעט יומיים
בבית החולים מחדדים היטב את החושים.
אז לכול מי שמתכננת לילה ארוך במיון+אשפוז
הנה כמה מהתובנות שסיגלתי לעצמי. או במילים אחרות. יש טיפים בחינם
- השהייה במיון אם יצא לכם לעבור את החוויה המפוקפקת הזו פעם אתם בטח זוכרים שהיא איננה קצרה. לפיכך, בחירת האאוטפיט הנכון הכרחית ביותר- כזה שיהיה נוח, מעט מחמם ולא יומרני מדי כדי שלא יחשבו שאת פלצנית ו"יייבשו אותך" (זו לא המצאה שלי. זה ציטוט מדויק מאחורי הקלעים). הבחירה שלי תוך כדי כאבים אקוטיים בצד ימין היתה מכנסיים של S. WEAR עם גופיית סבא (בדיוק כמו הצעת ההגשה שלהם מקטלוג הקיץ האחרון), חולצת ג'ינס מדליקה וסניקרס מוזהבות לשיפור מצב הרוח.
- רגע לפני שאתם יוצאים מהבית אל תשכחו לקחת מטען לטלפון. חמש שעות המתנה ותעברו על כל מה שקורה בכל העולם, כולל סקירות עדכניות משבוע האופנה במוסקבה. זה השלב שהסוללה שלי קרסה.
- אל תכנעו לתכתיבי האופנה המזוויעים של המחלקה. שמלת החלוק שהם מציעים היא לא וינטג' והיא לא מחמיאה לאף אחד. זה לא סתם שאין שם שום מראה בגודל של כל הגוף. תעשו לעצמכם טובה ותשארו בבגדים שהגעתם איתם.
- כשאומרים לכם שאולי עומדים לכרות לכם את התוספתן תחשבו חיובי. תבדקו מיד בגוגל כמה הוא שוקל, תוסיפו את הצום שאתם נמצאים בו ותגלו שיש סיכוי שתרדו לפחות חצי קילו.
- השיער בבית החולים לא מסתדר טוב. אולי זו השינה על הספסל במיון, אולי זה החשמל הסטטי מצעים. תעשו לעצמכן טובה ותקחו תכשיר שמטפל בשיער ברגע, כמו האלקסיר אולטים של קרסטס.
- תזכרו שחוש הומור ורוגע הם האקססוריס
הטובים ביותר. הרופאים (למשל
חיה שלא ראתה את הבת שלה שבוע), הסטאז'רים (כמו צבי שהעיר אותי בעדינות
לבדיקה בארבע ועשרים בבוקר והרגיש הכי לא נעים) והאחיות (למשל אילנית שהיא
סוג של וונדר וומן) עושים עבודת
קודש-ואת זה אומרת מישהי שחיכתה יותר מדי שעות במיון וגם המחלקה. החלטתי לא
להתעצבן ופשוט לחשוב חיובי (ועל הדרך להוסיף כמה שעות שינה. זה רק עושה טוב
לעור הפנים). זה עבד בסוף. הנה אני בבית.
